למה לתרום לנו ?

כולנו מאמינים בני מאמינים, אחרת לא היינו מסתכלים בדף הזה…

פה נראה מה ניתן לזכות מתרומה למטרות עמותת רבדים. אני יודע כמה כל אדם היה רוצה לדעת שהוא מפריש צדקה ומעשר למקום שהוא יכול לישון טוב בלילה ולדעת שעם ממונו שנתן יהיו נעשים פירות גדולים של מצוות יקרות שיתנו לו ברכה ושמירה וישועה בעולם הזה וכן ימתינו לו לאחר מאה עשרים בעולם הבא. ויזכה להשלמת כל מה שהיה צריך בתורה ומצוות. כידוע קרוב רחוקים טומן בתוכו את סוד הפסוק "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" אשר הזוהר הקדוש מביא על זה שכשם שהכוכבים נוצצים לעולם ועד, שכל מי שהחזיר יהודי בתשובה – בזכות זה הוא והתולדות שלו עד עולם, כל המצוות שלהם יזקפו לזכותך כמו שהכוכבים נוצצים לעולם ועד.

וכן מובא (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ער"ה): דַּע שֶׁכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד (עיין זוהר תרומה קסו) וּכְשֶׁנִּסְתַּלֵּק הָאָדָם, אִם הִיא נְשָׁמָה גְּדוֹלָה שֶׁהִיא יְקָרָה מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי נוֹתְנִין לָהּ לִהְיוֹת מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא, שֶׁיְּחַפֵּשׂ וְיִקַּח לוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה מִגִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ תַּכְלִית כָּל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַבָּא, וּלְחִפּוּשׂ צְרִיכִין נֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פְּסָחִים י:): 'שֶׁחִפּוּשׂ בְּנֵרוֹת', וְלָמְדוּ מִפָּסוּק: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן", וְהַנֵּרוֹת נַעֲשִׂין מִן הַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: "נֵר מִצְוָה" (מִשְׁלֵי ו) וְאֵצֶל אֵלּוּ הַנֵּרוֹת, מְחַפֶּשֶׂת הַנְּשָׁמָה אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא, וְזֶה בְּחִינַת "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" 'כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת' (שַׁבָּת קנא:) 'חָפְשִׁי' הַיְנוּ בְּחִינַת הַחִפּוּשׂ שֶׁנַּעֲשֶׂה מִן הַמִּצְווֹת, כִּי הַמִּצְווֹת הֵם נֵרוֹת שֶׁעַל-יָדָם הַחִפּוּשׂ כַּנַּ"ל.

וכן מובא (ליקוטי מוהר"ן בהוספת תורות) אמר שיש אחד שנר שלו אינו יכול לדלוק כ"א איזה שעה מחפש עם הנר אותה שעה שדולק ואח"כ נכלה הנר ואין לו במה לחפש ויש אחד שנר שלו דולק איזה שעות יותר ויוכל לחפש יותר אבל אח"כ נפסק ויש שנר שלו דולק יום א' ויש שדולק עוד יותר ויותר אבל יש א' שיש לו הרבה נרות נפלאים כאלו שדולקים ומאירים לעולם ועד ואינם נכבים לעולם והוא זוכה לחפש בגנזיא דמלכא תמיד לעולמי עד ולנצח נצחים אשרי לו והנה מזה מובן שגם אנשים כשרים פשוטים זוכים בעוה"ב לחפש בגנזיא דמלכא אבל החיפוש שלהם הוא רק לפי שעה כפי המצות שלהם ובודאי גם זה הוא זכיה גדולה ונפלאה מאד מאד כי אפי' כשמחפש בגנזיא דמלכא איזה שעה יוכל ג"כ למצוא שם אוצרות נפלאים שיוכל לחיות בהם חיי עוה"ב לנצח אבל חייו יהיה רק כפי מה שימצא באותה השעה אבל מי שזוכה שנרות מצותיו מאירין ודולקין יותר ויותר בודאי ימצא רב טוב בגנזיא דמלכא יותר ויותר וכן כל אחד ואחד כפי מה שנרות מצותיו דולקין יותר אבל הצדיק הגדול זוכה לחפש תמיד בגנזיא דמלכא ונרות שלו לא יכבו לעולם ועד.

 כך מי שקרב אדם לדרכי התשובה, הוא ודורותיו חזרו לדרך היהדות בזכותך, לכן כל המצוות שיעשו שייכים גם למי שגרם זאת וכידוע רבי נחמן הקדוש הוא גדול המחזירים בתשובה אשר גם גורם שכל עבודת האדם משולהבת בהרבה אמונה, אהבה ויראה לשם יתברך אשר פירות אלו מאד יקרים ויזקפו גם לאותו אדם שגרם שאדם אחר יחזור בתשובה על פי דרכיו הקדושים של רבנו הקדוש. ובשביל זה אנחנו כאן בשבילך עם מטרה למלא את כל העולם עם ספרי צדיק האמת רבי נחמן מברסלב זיע"א בחינם. וכן לעזור לנזקקים אמיתיים.

רבי נחמן מברסלב הקדוש זיע"א מלמד אותנו מה היא מעלת צדקה ומעשרות לצדיק האמת ואיזה תיקון, פדיון וברכה היא גורמת לאדם הנותן.

מעלת ספריו וחשיבותם

(חיי מוהר"ן שיחה שמ"ט): אָמַר שֶׁיְּכוֹלִים לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר עַל יְדֵי לִמּוּד הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ.

וכן (חיי מוהר"ן שיחה שמ"ט): וְאָמַר שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִקְנוֹת, יִמְכּר כַּר מִתַּחַת ראשׁוֹ וְיִקְנֶה הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ.

וכן (שיחות הר"ן שיחה ש"ח): אָמַר מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל אֲמִירַת סִפְרֵי אַדְמוֹ"ר זיע"א הָאֲמִירָה לְבַד מְסֻגֶּלֶת לְהַנְּשָׁמָה כְּמוֹ אֲמִירַת סִפְרֵי הַזּהַר וְהַתִּקּוּנִים.

כיצד כל אדם יכול לזכות לדברים גדולים במה שזימן לו הבורא

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה נ"ה): רֶוַח הָעוֹלָם הַזֶּה אֵין לְשַׁעֵר, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָאָדָם יָכוֹל לְהַרְוִיחַ בְּזֶה הָעוֹלָם, וְאֵין צָרִיךְ עַל זֶה הוֹצָאוֹת מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁקּוֹרִין אוֹישׂ-לַאג, רַק מִמַּה שֶּׁהֵכִין לְפָנָיו הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, יָכוֹל לְהַרְחִיב יָדוֹ וּלְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה מְאד. (דהינו מפרנסתו שקיימת לו כי כל אחד יכול לתרום אפילו סכום קטן אם רק יכוונו לדברים גדולים יכול לזכות מאד רק במה שיש לו). וכן (שיחות הר"ן שיחה ק"נ): אֵצֶל מִי שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ וּמְקַבֵּל מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא, אֲנִי נוֹתֵן לוֹ כִּי בָּזֶה שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל אֲנִי נוֹתֵן. 

התיקון שזוכים על ידי צדקה לצדיק

עַיֵּן (פרפראות לחכמה לרבי נחמן מטשעהרין על תורה ד סעיף ה): הִנֵּה יָדוּעַ מִפִּי תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכָּל הַמַּאֲמָרִים שֶׁגִּלָּה בְּעִנְיַן מַעֲלַת הַתִּקּוּנִים הַנּוֹרָאִים וְהַנִּפְלָאִים שֶׁנַּעֲשִׂים עַל־יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַצַּדִּיק, וְכָל הַפְּרָטִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, כָּל דְּבָרָיו זַ"ל בָּזֶה חַיִּים וְקַיָּמִים לָעַד, וְגַם עַכְשָׁו אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ זַ"ל הַתִּקּוּנִים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים לַצַּדִּיק, זֶה פָּשׁוּט נַעֲשֶׂה עַכְשָׁו גַּם כֵּן, עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים לְכָל הַמִּצְטָרֵךְ לְעִנְיָנָיו הַקְּדוֹשִׁים זַ"ל, כְּגוֹן לְהַדְפִּיס סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

 וְכֵן שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה עַל כָּל עִנְיָנָיו זַ"ל, נִתַּקְּנוּ הַמִּדּוֹת הַבָּאִים מֵחַי מְדַבֵּר. (שהצדקה להדפסת ספריו שהיא צדקה אליו מועילה לתיקון המידות הרעות הגורמות דברים בטלים וגאווה וכמובא בתורה ד' חלק א' ליקוטי מוהר"ן ורבנו הקדוש אומר שעל ידי גאווה מתגבר תאוות ניאוף כלומר פגם הרית כמובא בתורה ה' חלק ב' כך שוודאי מועיל לתיקון הברית).

(ספר המידות אות ברכה חלק ב' סעיף ג'): מִי שֶׁמְּקָרֵב אֶת הָרְחוֹקִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַבְּרָכוֹת מְסוּרִים בְּיָדוֹ. 

וְעַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן תורה רס"ד חלק א): צְדָקָה הִיא תִּקּוּן הַבְּרִית. כִּי פְּגַם הַבְּרִית הוּא, כִּי הוּא הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁפִּיעַ בִּקְדֻשָּׁה לַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁפִּיעַ, וְהוּא סִלֵּק הַהַשְׁפָּעָה מִשָּׁם וְהִמְשִׁיכָהּ, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם אַחֵר, וְעַל כֵּן הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הַצְּדָקָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה חוֹזֵר וּמַשְׁפִּיעַ לְשָׁם, אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל יְדֵי זֶה נִתַּקֵּן. וְזֶה בְּחִינַת "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים" הַנֶּאֱמָר בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן. הַיְנוּ בְּחִינַת זִוּוּג שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁל נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן שֶׁנּוֹתֵן לְעָנִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אֲזַי אַדְּרַבָּה, הוּא נִפְגָּם יוֹתֵר, כִּי חוֹזֵר וּמַשְׁפִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ.

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה י"ד): לְהַחֲזִיר בְּנֵי-אָדָם בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כַּנַּ"ל, הוּא תִּקּוּן קרי – אַתְוָן דְּדֵין כְּאַתְוָן דְּדֵין. (האותיות 'יקר' כאותיות 'קרי', לכן להחזיר בתשובה זה תיקון לפגם הברית ועוד שאותו אדם מתקרב על פי דרכו זיע"א ועוסק בתיקון הברית בוודאי הכי מועיל לתיקון הברית).

עַיֵּן (שיח שרפי קודש כרך ב שיחה כ"ח): אָמַר רַבֵּנוּ, עֲבוּרִי עוֹד אַף אֶחָד לֹא הִפְסִיד. (ועכשיו נראה מה היא מעלת הצדקה הגדולה ביותר מתוך ספר 'יחידי הדורות').

עַיֵּן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ע'): (לאחר כמה שורות) וְהַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת עָפָר הַנַּ"ל, כִּי הַצַּדִּיק הוּא יְסוֹד עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם", וְכָל הַדְּבָרִים עוֹמְדִים עָלָיו. (ובהמשך) כִּי זֶה הַצַּדִּיק הוּא רַק יָחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא יְסוֹד עוֹלָם, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ, וַאֲפִלּוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הֵם רַק עֲנָפִים מִמֶּנּוּ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ. וְעַל כֵּן הוּא יְסוֹד עוֹלָם בְּחִינַת עָפָר, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הֵם עָלָיו כַּנַּ"ל. (ובהמשך) וְזֶה הַצַּדִּיק מַמְשִׁיךְ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת לָעוֹלָם, בִּבְחִינוֹת "וְעַפְרֹת זָהָב". שֶׁכָּל הַהַשְׁפָּעוֹת נִמְשָׁכִים מִבְּחִינוֹת עָפָר, מֵהַצַּדִּיק הַנַּ"ל, וְעַל כֵּן אִם נוֹתְנִים צְדָקָה לְזֶה הַצַּדִּיק, הוּא מִתְבָּרֵךְ מִיָּד, כִּי הוּא בְּחִינַת זְרִיעָה עַל הֶעָפָר, שֶׁמְּצַמַּחַת כֶּפֶל כִּפְלַיִם, בִּבְחִינוֹת "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד".

אֲבָל אִם נוֹתֵן צְדָקָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת עָפָר כְּלָל, אֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְזֶה שֶׁקִּלֵּל יִרְמְיָה אֶת אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, "בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם", הַכְשִׁילֵם בַּעֲנִיִּים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, הַיְנוּ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת עָפָר כְּלָל, וְעַל כֵּן הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם אֵינָהּ בְּחִינַת זְרִיעָה כְּלָל. וְהִנֵּה הָיָה רָאוּי שֶׁיִּמָּשְׁכוּ כָּל בְּנֵי אָדָם לְזֶה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ כַּנַּ"ל, אַךְ עַל יְדֵי כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ מַפְסִיקִים וּמַרְחִיקִים מִמֶּנּוּ, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּרָם וּמַעֲשֵׂיהֶם הֵם מַכְרִיחִים אֶת בְּנֵי אָדָם לְהַפְסִיקָם וּלְהַרְחִיקָם מֵהַצַּדִּיק הַנַּ"ל, וּלְפִי כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן מַרְחִיק מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. (בהמשך) וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, אֶלָּא הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן". וְאַחֵר לֹא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ, כִּי דַּוְקָא זֶה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, יָכוֹל לְהָקִים הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, לְהַמְשִׁיךְ אֱלֹקוּת כַּנַּ"ל.

 עַיֵּן  (חיי מוהר"ן שיחה קמ"ד): פַּעַם אַחַת אַחַר שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָיָה הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֶצְלוֹ עַל שַׁבָּת בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע, וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז תּוֹרָה עַל פָּסוּק (תהלים כ"ד) "זֶה דּוֹר דּוֹרְשָׁיו", שֶׁכְּפִי הַדּוֹר כֵּן הֵם הַדּוֹרְשִׁים שֶׁלּוֹ. וְהַתּוֹרָה שֶׁאָמַר לֹא זָכִינוּ שֶׁתִּכָּתֵב, וְאָמַר אָז לְהַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: לְמָשָׁל, אַתֶּם הוּא הַדּוֹר וַאֲנִי הַדּוֹרֵשׁ שֶׁלָּכֶם.

(רְאֵה מָה אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת עַל יְדֵי הֲפָצַת סְפָרָיו דַּיְקָא שֶׁזֶּה הַצְּדָקָה הָאֲמִתִּית אֵלָיו שֶׁמַּצְמַחַת כִּפְלַיִם, וְהִיא תִּקּוּן הַבְּרִית בֶּאֱמֶת, וְזוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ אֱלֹקוּת בִּזְכוּת הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם שֶׁהוּא מְקַיֵּם אֶת הַמִּשְׁכָּן שֶׁפּוֹעֵל שֶׁשְּׁכִינָה תִּשְׁרֶה בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וְזֶה דַּיְקָא תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי מִי שֶׁפָּגַם צָרִיךְ דַּוְקָא לָתֵת צְדָקָה לַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם כִּי זֶה בְּחִינַת נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית, וְזוֹכֶה לָעוֹלָם הַבָּא וּמְפַרְנֵס לַצַּדִּיק וּמִתְכַּפְּרִים לוֹ הָעֲווֹנוֹת, וְעַם יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי זֶה יִזְכּוּ לַגְּאֻלָּה. 

כִּי הָעִנְיָן הָעִקָּרִי בְּיוֹתֵר הוּא שֶׁיִּקְרְאוּ סְפָרָיו דַּיְקָא, כִּי לְאַף נִבְרָא אֵין הַשָּׂגָה לָמָּה אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים שֶׁהִשְׁאִיר דַּיְקָא אֲשֶׁר מָדַד בַּפֶּלֶס אָמַר עליהם במדויק שֶׁהַקְּרִיאָה בְּחִבּוּרָיו הִיא אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה.

 עַיֵּן  (חיי מוהר"ן שיחה תקע"ט): שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל לְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו הַחֲשׁוּבִים, שֶׁבְּעֵת הֱיוֹתוֹ בְּלֶבוּב אָז הָיָה שָׁם גַּם־כֵּן הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי צְבִי אַרְיֵה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאָלִיק. וּפַעַם אַחַת נָסְעוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד לְתוֹךְ אֵיזֶה יַעַר, וְדִבְּרוּ אָז מִכָּל הַצַּדִּיקִים וּמֶה הָיָה עֲבוֹדָתָם. וְנָשָׂא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עֵינָיו לְמַעְלָה וְסִיֵּם, אֲבָל מַה הוּא הָעִנְיָן שֶׁלִּי – זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם אָדָם.

 עַיֵּן  (ליקוטי הלכות הלכות תפילין הלכה ו סעיף כ"ד): (לאחר כמה שורות) כִּי עִקַּר הַשְּׁקָלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת צְדָקָה לְבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן הוּא לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַפָּנִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל כֵּן עִקַּר אוֹר הַפָּנִים הָיָה מֵאִיר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נִצְטַוִּינוּ לַעֲלוֹת לְשָׁם לָרֶגֶל כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב  (דברים ט"ז"שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר הַשֵּׁם". נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שִׁקְלֵיהֶם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיק, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְנוֹצְצִין הַמֹּחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְכָל הַבְּחִינָה הַנַּ"ל, עַד שֶׁזּוֹכִין לִבְחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁל כָּל הָאֵבָרִים וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן נִקְרָאִים שְׁקָלִים, כִּי יֵשׁ בָּזֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל כַּנַּ"ל.

 עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות ברכת השחר הלכה ה סעיף ל"ו): וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין בִּשְׁבִיל הַסְּפָרִים הַנַּ"ל, שֶׁמְּבַטְּלִים הַסְּפֵקוֹת בְּשָׁרְשָׁם, נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַצְּדָקָה בִּשְׁלֵמוּת נִפְלָא, כִּי עוֹקְרִים כָּל מֵצַח הַנָּחָשׁ לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא יוּכַל עוֹד לְהַטִּיל סְפֵקוֹת כְּלָל כַּנַּ"ל. וְזֶה "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם", שֶׁיִּהְיֶה קִיּוּם לְהַצְּדָקָה לְעוֹלָם, זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי "וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת". עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין צְדָקָה לְחַבֵּר סְפָרִים וְלַהֲאִירָם בָּעוֹלָם לְבָאֵר דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל אֲמִתַּת הַתּוֹרָה בְּחִינַת "וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת", עַל יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם". כִּי זֹאת הַצְּדָקָה קַיֶּמֶת לְעוֹלָם, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַצְּדָקָה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי זֶה בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל.

עַיֵּן  (ליקוטי הלכות הלכות השכמת הבוקר הלכה א סעיף י"ב): (לאחר כמה שורות): וְזֶה בְּחִינַת  (ישעיה מ"א) "צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ", שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה יְכוֹלִין לִקְרֹא אֶת הַטּוֹב שֶׁנּוֹפֵל בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בְּחִינַת רַגְלִין, בִּבְחִינַת  (רות ג') "וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב". וְכֵן מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר  (בסימן י"ז) שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה מְעוֹרְרִין הַטּוֹב שֶׁנֶּעְלָם וְנִסְתָּר בַּמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת שְׁקָלִים שֶׁל נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הַמִּשְׁכָּן נִבְנָה מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְלַקֵּט וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ קוֹרִין פָּרָשַׁת זָכוֹר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, כִּי עַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצְאִין הַטּוֹב כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה נִכְנָע עֲמָלֵק שֶׁהוּא תֹּקֶף הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁמִּתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם לְהַפִּיל אֶת הַחֲלוּשֵׁי כֹּחַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם תִּקְוָה עוֹד חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת  (דברים כ"ח) "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים וְכוּ' וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְכוּ'". שֶׁרוֹצֶה לְזַנֵּב אֶת הַנֶּחֱשָׁלִים, דְּהַיְנוּ חֲלוּשֵׁי כֹּחַ לְהַפִּילָם לְמַטָּה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "וַיְזַנֵּב בְּךָ וְכוּ'". אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכִין לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה אֲפִלּוּ בְּעֵת נְפִילָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי זֶה נִכְנָע עֲמָלֵק. וְעַל כֵּן אַחַר פָּרָשַׁת שְׁקָלִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַטּוֹב כַּנַּ"ל, קוֹרִין פָּרָשַׁת זָכוֹר, כִּי עַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין אֶת עֲמָלֵק כַּנַּ"ל.

עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות שחיטה הלכה ד סעיף ו): (לאחר כמה שורות) עַל כֵּן עַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁל הַשְּׁקָלִים בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַכְנִיעַ אֶת הַחֹמֶר וְהַגּוּף וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא תִּקּוּן כָּל הַחֲטָאִים כַּנַּ"ל, כִּי כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מְזֻּהֲמַת הַגּוּף שֶׁחָזְרָה עַל יְדֵי הָעֵגֶל כַּיָּדוּעַ. וְעַל כֵּן עִקַּר הַכְנָעַת הָמָן עֲמָלֵק הָיָה עַל יְדֵי הַשְּׁקָלִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: רָשָׁע, כְּבָר קָדְמוּ שִׁקְלֵיהֶם לִשְׁקָלֶיךָ.

עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות תולעים הלכה ה סעיף כ"א): (לאחר כמה שורות) וְזֶה בְּחִינַת ד' פָּרָשִׁיּוֹת. פָּרָשַׁת שְׁקָלִים שֶׁהוּא נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, זֶה בְּחִינַת נְדָבָה וָחֶסֶד הַנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה חוֹתְכִין אֶת הַמַּלְכוּת וּמַעֲלִין אוֹתָהּ לְאוֹר הַפָּנִים הַמֵּאִיר בַּמִּשְׁכָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְאַחַר כָּךְ קוֹרִין פָּרָשַׁת זָכוֹר שֶׁהוּא מְחִיַּת עֲמָלֵק, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַד' מַלְכֻיּוֹת כַּנַּ"ל. כִּי עַל יְדֵי חֶסֶד הַנַּ"ל בְּחִינַת הַצְּדָקָה שֶׁל נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה חוֹתְכִין אֶת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלֹּא יִינַק מִמֶּנָּה בְּחִינַת עֲמָלֵק בִּבְחִינַת "וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג וְכוּ'", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, עַל יְדֵי זֶה הוּא מַפֶּלֶת עֲמָלֵק. וְאַחַר כָּךְ הוּא פּוּרִים שֶׁאָז עִקַּר מְחִיַּת עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מִדּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל וְכוּ' לְדוֹרוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי וְכוּ'. וְאָז בְּפוּרִים מֵאִיר הֶאָרָה נִפְלָאָה שֶׁהוּא הֶאָרַת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַנַּ"ל שֶׁיָּכוֹל לְהָאִיר גַּם בְּהַנּוֹפְלִים מְאֹד וְהַחוֹלִים בְּיוֹתֵר וְכַנַּ"ל.

עַיֵּן (ליקוטי הלכות הלכות נותן טעם לפגם הלכה ג סעיף ה): וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לְאַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל עַל נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הָעֵגֶל, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, נִמְשָׁךְ רַק מִבִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי שֶׁאֵין מִשְׁתַּדְּלִין לְהָאִיר הַגְּוָנִין שֶׁבְּכֶסֶף וְזָהָב לְהַכְנִיעַ הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר הַמְדַמֶּה וּמְהַפֵּךְ הַדָּבָר וְיוֹנֵק מִנְּפִילַת הַגְּוָנִין וְעוֹשֶׂה מִכֶּסֶף וְזָהָב עֲבוֹדָה זָרָה, מֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת נֶעְלָם בָּהֶם הַגְּוָנִין עִלָּאִין וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "וְדִי זָהָב" הַנֶּאֱמַר עַל הָעֵגֶל, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁעַל יְדֵי רִבּוּי הַזָּהָב עָשׂוּ הָעֵגֶל, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. עַל כֵּן הָיָה הַתִּקּוּן עַל יְדֵי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהֵם בְּחִינַת צְדָקָה, בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין עִלָּאִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת י"ג דְּבָרִים שֶׁבָּאוּ בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהֵם: כֶּסֶף וְזָהָב וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכוּ'. שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת גְּוָנִין עִלָּאִין, בְּחִינַת בִּגְדֵי יֵשַׁע, הַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְנָע הַמְדַמֶּה שֶׁמִּשָּׁם הָעֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן חֵטְא הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל הָעֵגֶל וְעַל כֵּן מֵאֵלּוּ הַנְּדָבוֹת הַנַּ"ל נִבְנָה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁשָּׁם הָיוּ מְבִיאִין כָּל הַקָּרְבָּנוֹת. כִּי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁמְּבִיאִין מִבְּהֵמוֹת הֵם בְּחִינַת הַכְנָעַת הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת הַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי נְדָבוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין, עַל יְדֵי זֶה זָכוּ לְבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן שֶׁשָּׁם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהֵם הַכְנָעַת הַמְדַמֶּה. כִּי עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין, עַל יְדֵי הַצְּדָקָה נִכְנָע הַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל.

 עַיֵּן  (ליקוטי הלכות הלכות מתנה ומתנת שכיב מרע הלכה ג סעיף ט): (לאחר כמה שורות) כִּי פָּרָשַׁת שְׁקָלִים זֶה בְּחִינַת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הַשְּׁקָלִים הֵם בִּשְׁבִיל בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אוֹ בִּשְׁבִיל קָרְבְּנוֹת צִבּוּר שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהֵם הַשְּׁקָלִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹסְקִין בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר הָרֹאשׁ בַּיִת וְנִכְנָע הָרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא, בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת רֹאשׁ בַּיִת הַנַּ"ל. וּכְשֶׁרוֹצִין לְנַשֵּׂא וּלְהָרִים אֶת הָרֹאשׁ הָאֱמֶת עַל הָרֹאשׁ שֶׁל שֶׁקֶר, צְרִיכִין לִתֵּן שְׁקָלִים לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מִקְדָּשׁ אִקְּרֵי מִשְׁכָּן וְכוּ'. כִּי עַל יְדֵי בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִתְגַּבֵּר הָרֹאשׁ בַּיִת, כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הֵם בְּחִינָה אַחַת וּמְאִירִין וּמַחֲזִיקִין זֶה אֶת זֶה.

(שִׂימוּ לֵב לְמַה זּוֹכִים עַל יְדֵי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהֶרְאָנוּ שֶׁהַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם הוּא יָחִיד בַּדּוֹר וְהוּא מֵקִים הַמִּשְׁכָּן, שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה לְהַדְפָּסַת סְפָרָיו דַּיְקָא כִּרְצוֹנוֹ וַהֲפָצָתָם זוֹכִים לְהִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, לִבְחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּכָל הָאֵבָרִים, צְדָקָה הָעוֹמֶדֶת לָעַד, לְעוֹרֵר הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ תַּחַת הָרָע, דְּהַיְנוּ לִגְרֹם שֶׁגֵּרִים יִתְגַּיְּרוּ וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, מְחִיַּת עֲמָלֵק, לְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר וְהַגּוּף, וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ, תִּקּוּן לְכָל הַחֲטָאִים, לַעֲלוֹת אֶת הַמַּלְכוּת לְאוֹר הַפָּנִים, וְלִגְרֹם שֶׁלֹּא יִנֹּק מִמֶּנָּה עֲמָלֵק, לִגְרֹם בְּפוּרִים הֶאָרָה שֶׁהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, דְּהַיְנוּ רַבֵּנוּ זי"ע, יָכוֹל לְהָאִיר בְּכֻלָּם הֶאָרָה נִפְלָאָה, הַכְנָעַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה, תִּקּוּן עֲוֹן הָעֵגֶל, גִּלּוּי הָרֹאשׁ בַּיִת הָאֲמִתִּי, רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע).

פדיון נפש אמיתי

עיין (חיי מוהר"ן שיחה תקל"ט): אָמַר שֶׁטּוֹב מְאד לִתֵּן בְּכָל עֵת עַל פִּדְיוֹנוֹת לְצַדִּיקִים, אֲפִלּוּ שֶׁלּא בְּעֵת צָרָה חַס וְשָׁלוֹם. וְסִפֵּר מִכַּמָּה אֲנָשִׁים מִמְּדִינַת קִירָ"ה שֶׁרְגִילִים מְאד לְהַרְבּוֹת בִּנְתִינַת פִּדְיוֹנוֹת תָּמִיד. וְאָמַר שֶׁאִלּוּ הָיָה לוֹ אִישׁ צַדִּיק שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת לוֹ פִּדְיוֹן, הָיָה נוֹתֵן לוֹ עַל פִּדְיוֹן בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת. וְדִבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה כִּי פִּדְיוֹנוֹת הֵם דָּבָר גָּדוֹל מְאד.

עיין (שיחות הר"ן שיחה קע"ה): אָמַר: אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ הַצַּדִּיקִים עוֹשִׂים פִּדְיוֹן כִּי צְרִיכִין לֵידַע כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה [כ"ד] בָּתֵּי דִּינִין כִּי כְּשֶׁמְּבִיאִים הַפִּדְיוֹן צָרִיךְ לֵידַע בְּאֵיזֶה בֵּית דִּין דָּנִין אוֹתוֹ כִּי אוּלַי הוּא עוֹשֶׂה פִּדְיוֹן וְהַמְתָּקָה הַשַּׁיָּךְ לְבֵית דִּין זֶה, וּבֶאֱמֶת הוּא נִדּוֹן בְּבֵית דִּין אַחֵר, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לֵידַע בְּאֵיזֶה בֵּית דִּין הוּא נִדּוֹן וְלֵידַע הַפִּדְיוֹן וְהַהַמְתָּקָה שֶׁל אוֹתוֹ הַבֵּית דִּין.

 אֲנִי יוֹדֵעַ כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִים וַאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אַפִּילַאצְיֶע (עִרְעוּר) מִבֵּית דִּין לְבֵית דִּין עַד הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִּינִים, דְּהַיְנוּ שֶׁאֲנִי יָכוֹל לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה לִי הַמִּשְׁפָּט שֶׁל בֵּית דִּין זֶה וַאֲנִי רוֹצֶה לָדוּן בְּבֵית דִּין אַחֵר וְכֵן מִבֵּית דִּין לְבֵית דִּין עַד כֻּלָּם וּמִסְּתָמָא מוֹעִיל בְּוַדַּאי, כִּי עַל כָּל פָּנִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִמְשָׁךְ וְנִדְחֶה הַמִּשְׁפָּט, וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ קַל יוֹתֵר הַדָּבָר כִּי בְּתוֹךְ כָּךְ עוֹשֶׂה אוֹתוֹ הָאָדָם אֵיזֶה מִצְוָה וְכַיּוֹצֵא וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מוֹעִיל אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת "אַנְדֶענְסֶענְיֶא" דְּהַיְנוּ לִשְׁלחַ הַדָּבָר לְהַקֵּיסָר בְּעַצְמוֹ וְזֶהוּ מְלָאכָה גְּדוֹלָה וְחָכְמָה גְּדוֹלָה זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם אֶחָד בַּדּוֹר וְגַם לא יָדַע עֲדַיִן מִזֶּה שׁוּם אָדָם כִּי הוּא מְלָאכָה גְּדוֹלָה לְהַכְנִיס כָּל הַבַּקָּשָׁה בְּתוֹךְ אֵיזֶה תֵּבוֹת בְּמִסְפָּר וְגַם לִתֵּן הַכָּבוֹד לְהַקֵּיסָר כָּרָאוּי כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לִשְׁלחַ הַרְבֵּה דְּבָרִים לְהַקֵּיסָר וְכוּ'.

 גַּם אָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן כִּי אִם כְּשֶׁיּוֹדְעִין אֵיךְ הָיָה נוֹהֵג הַכּהֵן גָּדוֹל עִם הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

(ספר המידות אות המתקת דין חלק א' סעיף ס"ו): צָרִיךְ לִתֵּן מָמוֹן עַל פִּדְיוֹן.

(לכן מי שרוצה פדיון אמיתי מרבנו הקדוש אין דבר יותר גדול מאשר לקנות אחד מספריו או לתרום למי שמוציא ומחלק: ליקוטי מוהר"ן, שבחי הר"ן, שיחות הר"ן, סיפורי מעשיות, ספר המידות וחיי מוהר"ן ולחלקם בעצמך או על ידו אשר בזה  מקיים גם את אחד מדרכי ההתקשרות לצדיק שזה צדקה לצדיק ויכול להוסיף ולהדליק נר שמן זית לעילוי נשמת רבנו הקדוש ולתת פרוטה לעילוי נשמתו ולבקש ממנו שכשם שעשיתי רצון השם יתברך בהפצת דברי תורתך הקדושים בעולם הזה אנא ממך קיים בי במעות אלו שהוצאתי פדיון נפש ואנא בקש בעדי מלפני הקב"ה על פדיון נפשי…. בזכות הצדקה ובוודאי יועיל מאד בעהי"ת).

מעשר בשביל להתעשר

(ספר המידות אות הצלחה חלק א' סעיף א'): כָּל הַמּוֹצִיא מַעַשְׂרוֹתָיו כָּרָאוּי, אֵינוֹ מַפְסִיד כְּלוּם.

(ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה רכ"א): עַל-יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין מַעֲשֵׂר נִצּוֹל מִשּׂוֹנְאִים.

(ספר המידות אות צדקה חלק ב' סעיף י"א): עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂר נִתְבַּטְּלִים הִרְהוּרֵי זְנוּת.

שאלה: האם נכון שמובטח כי מי שמפריש מעשר כספים יתעשר על ידי כך ?

תשובה: דרשו חכמים על הפסוק (דברים יד, כב): “עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר – עשר בשביל שתתעשר”. וכן הסביר רבי ישמעאל ברבי יוסי, שעשירי ארץ ישראל נעשו עשירים בשביל שהפרישו מעשרות (שבת קיט, א). ומבואר בתלמוד (תענית ט, א), שאמנם ככלל אסור לנסות את הקב”ה, שנאמר (דברים ו, טז): “לֹא תְנַסּוּ אֶת ה’ אֱלֹוהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה”, אולם בדבר זה, שאדם יפריש מעשר ויהיה על ידי כך עשיר אפשר לנסות את הקב”ה, שנאמר (מלאכי ג, י): “הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה’ צְבָ-אוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי”.

וכן כתב הרמ”א (יו”ד רמז, ד) למעשה, שהנותן מעשר כספים נעשה עשיר, ומותר לבחון את ה’ בזה.

 רוב הפוסקים כתבו שאפשר לנסות במעשר כספים את ה’. וכך כתב בספר ‘אהבת-חסד’ (ח”ב סימן י"ח), והוכיח שהפסוק במלאכי, מדבר על מעשרות מדברי חכמים, שהרי בתחילת ימי בית המקדש השני, בעת שהנביא מלאכי התנבא, רוב היהודים לא חיו בארץ, וממילא הפרשת תרומות ומעשרות היתה מדברי חכמים, ואע”פ כן התנבא שאפשר לנסות בזה את ה’. הרי שגם במעשר כספים שאינו מהתורה אפשר לנסות את ה’.

אמנם נראה שהכוונה על נס נסתר, היינו שה’ ישלח ברכה במעשה ידיו, אבל אין הכוונה שמי שנוהג ברשלנות ובחוסר תבונה, יהיה עשיר למרות כל תאוותיו ושגיאותיו.

ויש לשאול, וכי ראוי לאדם לעשות מצווה כדי להתעשר, ומדוע התורה מדריכה אותנו – “עשר בשביל שתתעשר”? אלא שאכן כן, טוב שנותני המעשר יתעשרו, ואז יתנו עוד מעשרות ויהיו שותפים בתיקון העולם. בנוסף לכך, יש קידוש ה’ בכך שנותני הצדקה יהיו עשירים.

ובפרט להפצת ספרי צדיק האמת רבי נחמן מברסלב זיע"א בחינם.

פה נראה מה רבי נחמן הקדוש זיע"א חושב ורוצה שיהיה לאנשיו, שבוודאי אלו שעוזרים לרצונו הקדוש שזה חלוקת ספריו לכל בית ישראל שהם בוודאי אנשיו ועוד חלוקה בחינם.

 עיין (חיי מוהר"ן שיחה תע"א): כִּי הַצַּדִּיק אוֹהֵב אֶת אֲנָשָׁיו בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה וְרַבָּה מְאד, וְחָפֵץ בְּטוֹבָתָם מְאד בֶּאֱמֶת. אִם הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ הָיָה נוֹתֵן לָהֶם כָּל הַטּוֹב שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וְגַם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּיטַב לָהֶם מְאד אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין זֶה צרֶךְ גָּדוֹל בֶּאֱמֶת, כִּי הָעִקָּר הוּא טוֹבַת הָעוֹלָם הַבָּא הַנִּצְחִי, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא רוֹצֶה בְּטוֹבָתָם מְאד גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כָּל טוּב, חֲצֵרוֹת מְצֻיָּרוֹת וְגִנּוֹת וְכַיּוֹצֵא, לְהַכְעִיס לְהָרְשָׁעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל זֶה. מִכָּל-שֶׁכֵּן אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה וְכַיּוֹצֵא שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נַחַת מֵהֶם, בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ תַּעֲנוּג וְנַחַת רוּחַ גָּדוֹל מְאד מִזֶּה. 

 ובפרט שמשמחים אותו על מה שרצה כל כך. (וחיי מוהר"ן שיחה שמ"ט): וְאָמַר שֶׁהַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ יִהְיֶה חָשׁוּב מְאד, וִיבַקְשׁוּהוּ וִיחַפְּשׂוּהוּ מְאד וְיֻדְפַּס וְיַחֲזר וְיֻדְפַּס כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְיִהְיֶה חָשׁוּב מְאד, רַק נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת זאת וְאֶהְיֶה אֲנִי עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל מן הצד איך לומדים בו ומדפיסים אותו

קצת מספר המידות על מעלת צדקה 

מצוות הצדקה: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה ומצלת מן המיתה ומקבל פני שכינה, ונעשה מלווה לקב"ה ונתרומם מזלו ונקרא צדיק גמור". "הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, שקולה צדקה כנגד כל המצוות, ירושלים נפדת בצדקה, בעת צרה מזכירין לו הצדקות שנתן". (מידות, צדקה).

בהלכה על מצוות צדקה

בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ז, סעיף ב-ד) כמה מעלות על הצדקה: “לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה. כל המרחם על העניים, הקב”ה מרחם עליו. הצדקה דוחה את הגזירות הקשות, וברעב תציל ממות.

צדקה לעניים הגונים  

עיין (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה י"ז סעיף ה): וְעַל כֵּן הָעִקָּר לִתֵּן צְדָקָה לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְלַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, שֶׁכְּלוּלִים מִכַּמָּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי בָּזֶה הוּא מַגְדִּיל מְאֹד הַשֶּׁטַח שֶׁל הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ כַּנַּ"ל.

קצת מספר המידות על מעלת הצדקה ופרט לחלוקת ספריו הקדושים

(ספר המידות אות דעת חלק א' סעיף ל"א): כְּשֶׁתַּעֲשֶׂה חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת עִם צַדִּיקִים, תִּזְכֶּה לָדַעַת, שֶׁכָּל הַדְּרָכִים הֵן תְּפִלָּה הֵן אֲכִילָה הֵן שְׁאָר תַּעֲנוּגִים-כֻּלָּם הֵם דֶּרֶךְ הַשֵּׁם.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף נ"ד): מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם אוֹהֲבֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל-יְדֵי-זֶה מְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף י"ד):  שְׁקוּלָה צְדָקָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת.

(ספר המידות אות צדקה סעיף י"ז): גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר יוֹתֵר מִמּשֶׁה.

 (ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף י"ט): הָרוֹדֵף צְדָקָה, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת וּמַמְצִיא לוֹ בְּנֵי- אָדָם מְהֻגָּנִים כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָׂכָר, וְזוֹכֶה לְבָנִים בַּעֲלֵי עשֶׁר, בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי אַגָּדָה.

(ספר המידות אות צדקה סעיף כ'): בְּראשׁ-הַשָּׁנָה דָּנִין אֶת הָאָדָם כַּמָּה יַפְסִיד, וְאִם זָכָה נוֹתֵן זֶה הַמָּמוֹן לַעֲנִיִּים.

 (ספר המידות אות דרך סעיף ה'): מִי שֶׁמֵּכִין פַּרְנָסָה לַצַּדִּיקִים, מֻבְטָח שֶׁיִּשְׁמר אוֹתוֹ הַשֵּׁם הֵן בַּדֶּרֶךְ הֵן בַּיָּם.

(ספר המידות אות המתקת דין חלק א' סעיף ד'): כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם צַעַר, יִתֵּן צְדָקָה, וְהַצְּדָקָה הֲוֵי כְּמוֹ שֶׁנּוֹתֵן שָׂכָר לָדוּן, וְעַל-יְדֵי זֶה הַדִּינִים נִמְתָּקִים, כִּי הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן-דִּינָיו בְּטֵלִים.

 (ספר המידות אות המתקת דין חלק א' סעיף ל"ה): עַל-יְדֵי צְדָקָה שֶּׁנּוֹתְנִין לְאָדָם הָגוּן, תִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ חֶסֶד גַּם לְאוֹהַבְךָ.

(ספר המידות אות צדקה סעיף כ"ב): עַל-יְדֵי צְדָקָה נִתְכַּפֵּר לְאַחְאָב מֶחֱצָה.

(ספר המידות אות צדקה סעיף כ"ו): כְּשֶׁהָעוֹלָם אֵין נוֹתְנִים צְדָקָה, הַמַּלְכוּת גּוֹזֵר גְּזֵרוֹת רָעוֹת וְלוֹקֵחַ מָמוֹנָם.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף כ"ח): עַל-יְדֵי הַנְּדִיבוּת תִּהְיֶה לְךָ תְּקוּמָה.

(ספר המידות אות המתקת דין חלק א' סעיף ס"ז): כָּל זְמַן שֶׁתּוּכַל לְהִנָּצֵל עַל-יְדֵי מָמוֹן, אַל תְּשַׁמֵּשׁ בִּתְפִלּוֹת.

 (ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף כ"ט): עַל-יְדֵי צְדָקָה בָּא אֱמוּנָה.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף ל"ב): עַל-יְדֵי צְדָקָה יִהְיֶה לְךָ בָּנִים, וְיִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף ל"ה): בְּעֵת צָרָה מַזְכִּירִין לוֹ הַצְּדָקוֹת שֶׁנָּתַן.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף ל"ו): עַל-יְדֵי צְדָקָה שֶׁתִּתֵּן, גַּם הַשָּׂרִים וְהַמְּלָכִים יִהְיוּ עִמְּךָ בְּשָׁלוֹם.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף ל"ז): עַל-יְדֵי צְדָקָה לֹא יִשְׁמַע אָדָם חָמָס וְשׁוֹד וָשֶׁבֶר.

 (ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף ל"ח): עַל-יְדֵי צְדָקָה זוֹכֶה אָדָם לְחֵן.

 (ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף ל"ט): מִי שֶׁמְּדַבֵּר לִבְנֵי-אָדָם, שֶׁיִּתְּנוּ צְדָקָה, הוּא מַרְבֶּה יְשׁוּעָה.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף מ'): כְּשֶׁאֵין בָּעִיר מִי לִסְמךְ אֶת הָעֲנִיִּים, בָּא שְׂרֵפָה.

 (ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף מ"א): בִּזְכוּת הַצְּדָקָה נִצּוֹל מִגַּאֲוָה.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף מ"ג):. עַל-יְדֵי צְדָקָה לְשֵׁם שָׁמַיִם בָּא לְמִדַּת בּוּשָׁה.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף מ"ד): עַל-יְדֵי הַנְּדִיבוּת יָבוֹא לְאַהֲבַת הַצַּדִּיקִים.

 (ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף מ"ו): מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה, כְּאִלּוּ מֵבִיא קָרְבָּן.

 (ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף מ"ז): עַל-יְדֵי צְדָקָה בָּא גֶּשֶׁם.

 (ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף מ"ח): עַל-יְדֵי צְדָקָה אֵין מְגָרְשִׁין אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹמָם.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיףמ"ט): כְּשֶׁאֲנָשִׁים נוֹתְנִים צְדָקָה, עַל-יְדֵי-זֶה הַפֵּרוֹת נִתְבָּרְכִין וְהַשָּׁלוֹם בָּעוֹלָם. 

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף נ'): עַל-יְדֵי אֱמֶת רוֹאִים אֶת הַצְּדָקָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף נ"א): צְדָקָה מֵגֵן עַל זַרְעוֹ שֶׁל אָדָם.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף נ"ח): הַשִּׂמְחָה בִּצְדָקָה הִיא סִימָן עַל לֵב שָׁלֵם.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף נ"ט): עֲשֵׂה עַד שֶׁאַתָּה מוֹצֵא וּמָצוּי לְךָ וְעוֹדְךָ בְּיָדְךָ.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף  ס"א): הַמַּטִּיל מְלַאי לְכִיס שֶׁל תַּלְמִיד-חָכָם, זוֹכֶה לֵישֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף ס"ב): גְּדוֹלָה צְדָקָה יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף ס"ד): שֶׁמָּא תּאמַר כָּל הַבָּא לִקְפּץ וְלִתֵּן צְדָקָה, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ, וּמַמְצִיאִין לוֹ אֲנָשִׁים מְהֻגָּנִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: "מַה יָּקָר", צָרִיךְ לִטְרחַ וְלִרְדּף אַחֲרֵיהֶם, לְפִי שֶׁאֵינָם מְצוּיִים לִזְכּוֹת עִם מְהֻגָּנִים.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף ס"ה): הַצְּדָקָה הִוא בִּשְׁנֵי פָּנִים: כְּמַתְּנַת יָדוֹ וּכְבִרְכַּת ה'.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף ס"ח): כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

(ספר המידות אות צדקה חלק א' סעיף ע'): אֲפִלּוּ עָנִי יִתֵּן צְדָקָה, וְאֵין מַרְאִין לוֹ סִימָנֵי עֲנִיּוּת.

גלילה לראש העמוד
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
דילוג לתוכן